שאלה שאני נשאל רבות בעיקר באחרונה ומכיוון שאני גר באירופה השאלות מופנות אלי מכל רחבי העולם.

לאחרונה רבו השמועות לגבי תהליך ייצור המשקה הנקרא וויסקי Whisky המיוצר בסקוטלנד ובאירלנד ובעוד מקומות בעולם, ובעיקר לגבי החביות שבהם משתמשים בכדי שיתיישן המשקה, וההשלכות הנוגעות להלכה. שמועות רבות הנ"ל אינם מבוססות על המציאות בשטח, ולכן כמובן אין יסוד למסקנות שהתבססו עליהן.

בטור זה אנסה להסביר בקצרה תהליכי הייצור והחילוקים בין סוגי הוויסקי השונים, וההבדל בין המשקאות המיוצרים בארצות שונים.

מקורו של המשקה הנקרא Whisky וויסקי הוא בארץ סקוטלנד ועד היום וויסקי המיוצר בסקוטלנד הוא המקורי והכי "אמיתי" מכולם.

לוויסקי יש תקן חוקי הקובע באיזה רכיבים מותר להשתמש לייצור, והם 1. אחד מסוגי הדגן (חטה, שעורה, תירס וכדומה). 2. לתת שעורה. 3. שמרים (העשוי על בסיס סוכר). 4. צבע כרמל.

בנוסף לרכיבים אלו יש עוד מרכיב חשוב מאד שהוא ה"זמן", כי לפי התקן לא נחשב המשקה לוויסקי אלא אחרי תקופת התיישנות של שלוש שנים לפחות, בתוך חביות עץ.

מעבר לרכיבים אלו, אסור מבחינה חוקית להוסיף שום דבר אחר בתוך וויסקי, וההקפדה על כך היא חמורה מאד, כך שאם יגלו שמישהו זייף בנושא זה, ישללו ממנו את הזכות למכור עוד את המשקה שלו תחת השם וויסקי, וגם בוודאי יחייבו אותו לשלם קנס כבד וכדומה.

תהליכי הייצור

טוחנים את הדגן הרצוי לקמח גס ומכניסים הקמח למים חמים בתוספת לתת שעורים, כדי שהאנזימים הטבעיים שבה יעזרו להפוך העמילן שבקמח לסוכר, כך שיוכלו השמרים שמוסיפים בשלב הבא לפעול (שהרי השמרים אינם יכולים לעכל עמילן אלא סוכר). פעולת השמרים בעת ש"אוכלת" את הסוכר מתסיסה את התערובות ומייצרת בה אלכוהול. בגמר התסיסה נוצר כעין בירה המכיל בערך 6% עד 8% אלכוהול.

כעת מזקקים את ה"בירה" במגדל זיקוק, ומרכזים ומזקקים את האלכוהול עד שמקבלים 95% אלכוהול נקי. בשלב הזה האלכוהול הנקי דומה בדיוק לאלכוהול שעושים ממנו וודקה ומשקאות דומות. כעת מדללים את האלכוהול במים, ובמקום להעבירו למילוי בבקבוקים כמו וודקה, ממלאים אותו בחביות עץ למשך כמה שנים, כאשר כאמור המינימום הוא לפחות שלש שנים, אך על פי רוב משהים אותו לשנים רבות, ובכך מקבל הוויסקי טעמו וחזיתו המיוחד.

השלב הסופי הוא ערבוב כמה סוגי וויסקי מטעמים וסוגים שונים, כדי לקבל הטעם המיוחד הדרוש. ערבוב וויסקי הוא מקצוע חשוב המבוצע ע"י מומחה הנקרא  היודע להרכיב הסוגים השונים, לפעמים עד ארבעים סוגים בבת אחת, כדי לוודא שכל פעם יהיה לסוג וויסקי מסוים טעם זהה לחלוטין.

סוג נוסף של וויסקי הוא מאלט ויסקי שהוא בעצם הוויסקי המקורי, ולכן הוא גם יותר יוקרתי מהמשקה הרגיל. תהליך היצור דומה לויסקי הרגיל אלא שבמקום להשתמש במיני דגן שונים בתוספת לתת שעורה, משתמשים רק בסוג דגן אחד. תהליך הזיקוק הוא שונה. וויסקי רגיל מזקקים היום בדיסטילציה רגילה כמו רוב יתר משקאות.

כאמור בעת גמר הזיקוק דומה וויסקי לאלכוהול רגיל, ואין בו עדיין את טעמו וחזיתו המיוחד, שבא לו רק אחרי שהייה של כמה שנים בחביות עץ. משך מאות שנים השתמשו בסקוטלנד בחביות יין משומשות על מנת ליישן בהן את הוויסקי, ועל פי רוב השתמשו בחביות של יין ספרדי. ישנו ויכוח ידוע בין מייצרי הוויסקי מדוע צריך את החביות. מה שברור הוא ששני הצדדים מסכימים, שיותר מדי יין או טעם יין חזק באופן שמורגש טעם היין, מקלקל את הוויסקי.

לפני כארבעים וחמישים שנה דנו בנושא גדולי הפוסקים ה"ה הגאון רבי חנוך דוב פדווא זצ"ל גאב"ד לונדון ובעל ה"מנחת יצחק" שהיה בימים ההם דיין בק"ק מנצ'סטר, והוא האריך הרבה בנושא זה בספרו שו"ת מנחת יצחק ח"ב סימן כ"ח.

והיוצא מדבריהם, שיש הרבה סניפים להתיר. אם תופסים את הדעה הראשונה עיקר – שהחבית לא באה בשביל הטעם כלל אלא כדי למנוע שלא יתקלקל המשקה מהשרף היוצא מעץ חדש, ואיך שלא יהיה הרי אין טעמו ניכר, ואם כן,  היין האוסר בטל בשאר המשקה כדין יין בשאר משקין או עכ"פ בששים כדין ביטול שאר איסורים, ולכאורה ודאי יש ששים כנגד היין הנספג בחבית. ואף אם נאמר שהיין משבח את המשקה, לכאורה אינו בגדר דבר המעמיד, וגם יש כאן עניין של זה וזה גורם, שהרי אין ספק שיש גורמים אחרים המשפיעים על טעם המשקה, כמו העץ והאוויר וכדומה, וגם הוא בגדר ספק, אף אם השתמשו בחביות היין אולי כבר נתייבשו החביות ועברו עליהם י"ב חודש, או אולי השתמשו בחביות שמילאו בהם כבר ויסקי פעם אחת או פעמים, שאז ודאי לא מורגש בהם טעם היין.

בארה"ב קבעו תקן חוקי הקובע תהליך היצור ומהותו של ויסקי אמריקאי כדוגמת התקן הקיים בסקוטלנד. לפי התקן בארה"ב משתמשים אך ורק בחביות חדשות להשהות וליישן את הוויסקי (וסומכים על כך ששורפים ומחרכים את הפנים של החבית כדי לשלול את ההשפעה של השרף שבתוך העץ שזה לא יקלקל את המשקה). האמריקאים משתמשים בחביותיהם רק פעם אחת, ולאחר מכן הם לא שווים להם יותר, ואילו הסקוטים משתמשים רק בחביות משומשות.

כתוצאה מכל זה העדיפו הרבה יצרני וויסקי בסקוטלנד להשתמש בחביות וויסקי מאמריקה, שהם מצויים לרוב ומחירם זול, וגם אין בהם חשש שטעמם יהיה חזק מדי ויקלקל את טעמו העדין של המשקה שלהם, מאשר להשתמש בחביות שרי שלא די שקשה להשיגם והם יקרים מאד, אלא קיים תמיד חשש שטעם היין יתגבר על טעמו של הוויסקי ויקלקל אותו.

יש מקומות שמכניסים לחבית החדשה יין שרי לזמן מה ומרוקנים את החבית רק בשביל יישון הוויסקי, ה"מנחת יצחק" מזכיר כבר תופעה זו בתשובתו הנזכרת לעיל, ובכל זאת הוא מצדד להיתר אם ברור שלא יורגש טעם היין, ויתכן שזה אפילו אם היין משפר את איכות הוויסקי, אולם הוא מסתמך על זה רק בצירוף עוד איזה סניפים כפי שכתבנו לעיל, שאולי כבר ייבשו החביות והתיישנו י"ב חודש, או אולי השתמשו בחביות שמילאו בהם כבר פעם אחת או פעמים, שאז ודאי אינו מורגש בהם טעם היין, וגם יש היתר של זה וזה גורם, עיי"ש באריכות.

למעשה בימינו, אין ספקות אלו קיימים עוד, כי אלו שמשתמשים בחביות יין, משתמשים בחביות חדשות וטריות שזה עתה רוקנו מיינם והם משתמשים בהם למילוי ראשון בלבד. גם קשה להגיד בוודאות שלא מורגש טעם היין במשקה.

לאחרונה חידשו יצרני ויסקי תהליך חדש לגמרי שמטרתו: א', לשבח את הוויסקי. ב', לתת מענה לאלו שסוברים שצריכים ליישן רק בחביות יין. הפטנט פשוט מאד. לוקחים וויסקי שהתיישן בחביות וויסקי אמריקאיות ומערבבים אותם בדיוק כפי שעושים ביצור וויסקי רגיל. אח"כ "מייצרים" חביות יין באופן שהסברנו לעיל ע"י אחסון היין בחביות עד שנספג היין בדפנות, ומכניסים את הוויסקי, שהוא בעצם כבר מוכן ומזומן למכירה, לתוך חביות יין טריות, ומשהים אותו לתקופה מסוימת (שוב בין חצי שנה לשנתיים, כל חברה לפי התקן שלהם), ובכך מוסיפים לוויסקי טעם יין.

כמובן שכל התהליך הזה מייקר את המוצר מאד, כי לא רק שצריכים לקנות יין משובח ויקר ערך בכדי "לתקן" את החביות, אלא יש גם העניין של הזמן שמשהים משקה שבעצם כבר מוגמר וראוי למכירה, בכדי להוסיף לו טעם היין, וכן יש עלות של העבודה הנוסף ואחסון החביות, הן בתחילה עם היין ואח"כ עם הוויסקי שמקבל טעם היין. ולכן עושים כן רק לוויסקי יקר, ועל פי רוב הוא אחד מסוגי הוויסקי האקסקלוסיביים הנקראים Single Malt Whisky. אולם יש מקרים בודדים שעושים כן גם בוויסקי יוקרתי מהסוג ה- Blended.

היוצא לנו מכל זה הוא, שרוב הוויסקי הרגיל הנמכר היום, נעשה ממשקה שהתיישן בחביות וויסקי מאמריקה ולא בחביות יין. ואף אם יש מקום לחשוש שאולי בתוך התערובות של סוגי הוויסקי הרבים שנכללו בתערובות היו גם אחדים מאותם מועט שמשתמשים עדיין בחביות של יין, הרי בזה ודאי יש כל הספקות הנזכרים לעיל, אולי לא היה בתערובות מאלו שהשתמשו בחביות יין, ואף אם השתמשו בחביות היין אולי כבר נתייבשו החביות ועברו עליהם י"ב חודש, או אולי השתמשו בחביות שמילאו בהם כבר ויסקי פעם אחת או פעמים, שאז ודאי לא מורגש בהם טעם היין וכו' וכו', ולכן במשקאות הרגילות המצב היום הוא יותר טוב מכפי שהיה בזמן שדנו בו גדולי הפוסקים שהזכרנו לעיל, ואם בימיהם היו נוטים להתיר, בימינו ודאי היו מתירים.

יש כמה סוגי וויסקי יוקרתיים שהחברות מתגאות שהם מיצרים את הוויסקי שלהם בתהליך מקורי ואף משהים הוויסקי בחביות יין. למרות שהיום מייצרים הם את החביות ומתקנים אותם שיספגו בהם יין, עדיין יש מקום להתיר שתיית הוויסקי אם אין טעם היין מורגש בהם כפי שביאר בעל מנחת יצחק בתשובתו הנ"ל מטעם זה וזה גורם וכו'.

הרב נחמיה רוטנברג הוא ראש מערך הכשרות VK ועדת כשרות מהדרין בוינה אוסטריה